נעים מאוד, היפראקטיבית עם קוצים, מה לי ולדמיון מודרך? למי יש זמן לזה?
אני זוכרת את הפעם הראשונה שעברתי דמיון מודרך, כמה היה לי קשה לדמיין, כמה לא התחברתי לדבר הזה, הנחו אותי לעצום עיניים וכל מה שחשבתי עליו הוא מה יש לי לעשות היום, משימות.
כהרגלי, הטלתי ספק ושאלתי, במה זה מועיל?
ובכן,
כבר במאה הקודמת, גילו חוקרי מוח, שהמוח האנושי מגיב בצורה זהה למציאות ודמיון. דמיינו לרגע, ריח מאפייה באפכם, המעורר את בלוטות הרוק, מעורר חשק לנגוס במשהו שאנו אוהבים, אנו כבר מדמיינים את התחושה ואולי אפילו נושמים עמוק פנימה עם חשק לביס הראשון....
וכעת, דמיינו שאתם שותים כוס של שמן קיק.
שימו לב, איך התגובה לאירוע הדמיוני הזה, שונה. הפרצוף שלנו מגיב בגועל ואולי אף נקבל צמרמורת לא נעימה בגוף.
האירוע לא באמת התרחש, אבל התגובה שלנו באה מתוך עולם הדמיון שלנו.
כשאנו מטפלים ע"י דמיון מודרך, תת המודע מקבל מידע אותו הוא חווה, כמו במציאות.
אם אנחה אדם בדמיון מודרך בעיניים פקוחות, ההיגיון יצטרף אלינו ויעצור את החוויה. לכן, דמיון מודרך יעשה בעיניים עצומות והמוח האנושי יקבל חוויה, זהה בתגובתה ואף בתחושותיה למציאות.
פוגשת בקליניקה, א.נשים שחששו כמוני לא "להצטיין" בזה, ביקרו את עצמם/ן, אמרו "אני לא יודע להתרכז", "יש לי קוצים", "אני בורחת עם המחשבות באמצע..." וברגע שמתמסרים/ות לחוויה, רואים/ות תוצאות המסייעות להתפתחות המחשבתית, התנהגותית ותחושתית.
אכן, בדמיון מודרך, המוח יחווה את החוויה כפי שמספרים לו. זה עניין של אמון ואימון.
כשהמוח חווה חוויה כל כך חיובית, הוא מוסיף לעצמו את החוויה החיובית לזיכרון שלו ורוצה עוד מזה, שכן אנו יודעים יופי להטמיע מחשבות שליליות, פחדים שלא עוזבים אותנו, לחץ, כעסים... למה לא להתחיל וללמוד לדמיין דברים שעושים לנו טוב?
ועוד לא התחלתי להסביר... על סינפסות (:
