למה לפעמים כדאי לבחור הפוך?

סיפור אמיתי. טסתי לפני כ 15 שנים להודו, לצרכי עבודה. בהיותי אישה יעילה, ביררתי כמובן על הדרך, על כמה סדנאות, להעשיר את הידע המוגבל שלי בנושא רוח, חיבור לאני הפנימי... ואכן כשסיימתי לחקור עבור הבוס שלי את מה שביקש, פניתי לשבוע ימים של "חיבור". 

אירחה אותי משפחה מקומית מדהימה, צנועה, שלווה, מלאה בשמחה ואורך רוח. 

האב לימד אותי את תורת הפילוסופיה שלהם, הנשים לימדו אותי מנהגים. זוכרת את עצמי מאותגרת במדיטציות שארכו שעות ארוכות, תוך תזונה מוקפדת, נשימות ומה שלא עשיתי, לא חיבר אותי כל כך חזק לחיים כמו המקרה הבא: 

בסיום אותו שבוע, נותרו לי שלושה ימים לטייל, בהם רכבתי על אופנוע יחד עם המארח שלי, לתוך ג'ונגל, שהיה קיצור דרך לרישיקש המתויירת (מידי עבורי..). נסענו כך שלושה ימים, כשאני נהנית מהנסיעה בטבע, רואה קרנפים, פרות, קופים, יצורים שלא הכרתי, מפלים, עצים סבוכים, נהרות וכל כולי מריחה את ריח אמא אדמה סביבי, מודה על כל הטוב הזה. 

יום לפני שחזרנו, עלינו לכיוון לה, משם פינו את כולם, עקב שטפונות. בחרנו להישאר ברישיקש עוד יום ולחזור הביתה יום למחרת, שהיה אמור להיות יבש יחסית. ובכן, בהגיענו לאותו נהר, שחצינו כבר מספר פעמים, ירד גשם חזק מאוד. ומי שהיה בהודו יודע, שכשהגשם יורד בחוזקה, המים נישאים מעלה תוך שניות.

אנו עומדים בקצה הנהר, שוקלים אם לעבור או לא... ראינו שלושה לפנינו עוברים עם האופנוע מהר מהר ומגיעים לצד השני. החלטנו לעבור, ותוך שניות, המים החלו לסחוף וכשאני נמצאת כשני מטר מהגדה, הבטתי לשמאלי, ואני רואה גל, גדול ... בא לכיווני.

פחד. משתק. אין לי יכולת לזוז, אני יודעת שהגל הולך לפגוע בי, וחזק. נעמדתי בקפאון מוחלט וידעתי שזה הסוף. 

לפתע אני מרגישה מכה חזקה ביד שמאל, כשהמארח שלי צועק באנגלית: "אפרת!!!! זוזי!!!!" 

זוכרת את השנייה... בה רצתי עם כוח שלא ידעתי שיש לי. בסך הכל שני מטרים הפרידו ביני לבין הגדה. עברתי. 

בעודי יושבת רטובה כולי, על  הגדה המוגבהת והבטוחה, לאחר שעברנו את הנהר, המארח שלי צחק ואמר, "זה טוב.... זה טוב..."  . הבטתי בו ואמרתי לו, "מה טוב?! כמעט מתתי!".

הוא הביט בעיניי ברוך והבנה ואמר: "אבל את לא, את כאן, זה טוב". 

שני דברים חשובים הולכים איתי מאותו יום: 

הפחד, מוביל אותנו להחלטות שגויות, הפוכות! 

לא אחיה מציאות שטרם קרתה ולא אניח הנחות יותר. 

ראיתי מולי את הגל והסקתי מסקנה שזהו זה... 

הבינו, אין לנו זמן  לחיות את העבר, יש לנו את ההווה, ומה שיש לנו כאן, הוא כוח, עצום! אם לא נחיה מציאות שלא קרתה, גם נשמר כוחות לקבלת החלטות מדויקות, אותו יום נחרט בזכרוני, כמקרה חיובי, לא רק משום שאני כאן, אלא משום שהבנתי, כמה המחשבה היא כוח. אז אם אנו יודעים יופי לשתק עצמינו בפחד, ברור שניתן לקדם עצמינו בחיוב, לעבר השני. 

מתנצלת על איכות התמונה, נתחשב בנסיבות, כך נראה הנהר לאחר שחצינו אותו, וזהו נהר שבדרך כלל לא עובר את הקרסול...